סירפי נ' "אגד" אגודה שיתופית בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא ורקע כללי בתמצית

1.לפניי תובענת התובעת, ילידת שנת 1960, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק").

2.לטענת התובעת, ביום 27.10.08 היא נסעה באוטובוס שבבעלות הנתבעת מס' 1 ובהפעלתה אשר היה נהוג על ידי הנהג מר עאזם עפאת. לדבריה בעת שירדה מהאוטובוס היא נפלה על מדרגות האוטובוס "ואחר כך יצא ראשה מהאוטובוס אך גופה כולו היה על המדרגות, נוסע שהיה יורד מהאוטובוס דרס אותה בחלקי גופה ונוסע שירד מדלת האחורית לאוטובוס... דרס את ראשה וצווארה", באופן שנגרמו לה חבלות המתוארות בכתב התביעה (ר' סע' 1 ו- 2 לכתב התביעה).

3.הנתבעת בכתב הגנתה טענה, בין היתר, כי נהג האוטובוס עצר את האוטובוס בתחנת האוטובוס על מנת לקלוט ולהוריד נוסעים, התובעת ככל הנראה ירדה מהאוטובוס, בגמר ירידת הנוסעים בתחנה וטרם שהחל האוטובוס לנסוע אישה שהלכה במדרכה כ- 5 מ' מהאוטובוס נפלה על גבי המדרכה. לשיטת הנתבעת, התובעת מעדה על גבי המדרכה ללא קשר לאוטובוס, נהג האוטובוס פתח את הדלת הקדמית ושאל את התובעת אם הכל בסדר והיא השיבה לו בחיוב (ר' סע' 7 ט'-י"ט בכתב ההגנה).

4.בהתאם להחלטתי מיום 12.1.11 ולאור הכחשת החבות והאירוע כפי שתואר בכתב התביעה, יוחד דיון לשמיעת ראיות לבחינת האירוע והאם מדובר אכן בתאונת דרכים.

5.מטעם התובעת הוגש תצהירה מיום 6.10.10 וכן תצהיר חברתה גב' מרים אבו נאג'מה ג'ושה אף הוא מיום 6.10.10.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של נהג האוטובוס מר עאזם עפאת מיום 19.1.12.

6.שמיעת הראיות התקיימה ביום 19.1.12 ולאחריה הגישו ב"כ הצדדים סיכומים קצרים בכתב.

המסגרת המשפטית

7.לצורך בחינת משמעות המושג "תאונת דרכים" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים יש לבחון 6 יסודות: המאורע עצמו; קרות נזק גוף; קיום קשר סיבתי; רכב מנועי; שימוש בו; מטרות תחבורה, זאת לאור ההגדרה הבסיסית: "תאונת דרכים – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (ר' רע"א 10721/05 אליהו נ' יונאן ואחר' (9.11.06)).

8.קשר סיבתי עובדתי מתמצה לרוב בסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק, הסיבתיות העובדתית עניינה בזיקה בין גורם פלוני לבין התוצאה המזיקה ובענייננו בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזקי הגוף, בחינת הזיקה תעשה במבחן תחבורתי (ר' פרשת יונאן, סע' י"א; י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", ירושלים 2005, 125).

קשר סיבתי משפטי - המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת קשר זה לאחר תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים הינו מבחן משולב של מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתוחם על ידי מבחן השכל הישר ויש להוכיח, כי השימוש ברכב מנועי אכן תרם תרומה רלוונטית ממשית להתרחשות הנזק (ר' פרשת יונאן, סע' י"ב; דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח נ' מזאווי פ"ד נ"ז (3) 152-145).

9. בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748:

"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים".

)ר' גם: י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" מהד' תש"ע – 2009, עמ' 1825-1830, 1841-1833).

דיון והכרעה

9.לאחר שנתתי דעתי לראיות שבאו בפניי וטיעוני ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא נפגעה "בתאונת דרכים" וכי תביעתה באה בגדרי החוק.

10.בכתב תביעתה, כמו גם בתצהירי העדות מטעמה, טענה התובעת בין היתר כי תוך ירידה במדרגות האוטובוס היא נפלה עליהן ואח"כ יצא ראשה מהאוטובוס ונוסע שירד מהאוטובוס דרס אותה בחלקי גופה ואחר שירד מהדלת האחורית דרס את ראשה ואת צווארה (ר' סע' 3 לתצהירה ותצהיר חברתה).

11.בהודעת התובעת על תאונת דרכים במשטרה מיום 3.11.08 (כשבוע מאוחר לאירוע) היא ציינה, בין היתר, כי עת שירדה במדרגות האוטובוס נפלה כתוצאה מלכלוך וחצצים שהיו על המדרגות ונגרם לה נזק בגופה (ר' מוצג נ/2).